אבא תחדש אותי לגמרי
פעמים רבות שואלים אותי: את בעלת תשובה? ותמיד תשובתי היא: הלוואי שאזכה… בין אם אנו דתיות מבית, או בתהליכי התקרבות, על כולנו לשאוף יום יום לשוב בתשובה.
ואולם, אם אנו כבר עומדות בתפילה ומדברות עם מלך מלכי המלכים, האם אין בכך סימן שאנו כבר קרובות? להיכן אנו רוצות לשוב?
ברובד הראשוני, התשובה אותה אנו מבקשים היא כפשוטה. תיקון המעשים, וקירוב לעבודת ה’. אחר שברכנו את ברכת הדעת, נראה כי נפתחו עינינו – יש כל כך הרבה תחומים בהם עלינו להתקדם. לחיות חיי תורה באמת, להקפיד על ההלכה, ולדאוג שכל מחשבותינו, דיבורנו ומעשינו, יהיו כדבעי למהוי. לפעמים אנו חיות באשליות ובתרדמת, אך משהודלק האור עם מתנת הדעת, נפקחות העיניים, ואנו מבינות כמה עוד עלינו להתקדם.
ברובד נוסף, לא מדובר כאן על חזרה בתשובה במובן של תיקון השגיאות, שמכונה בספרים הקדושים “תשובה תתאה”, אלא בתנועה ושאיפה תמידית של הנשמה להתקרב עוד ועוד לה’. תנועה זו מכונה “תשובה עילאה”, והיא משאת נפשנו התמידית, שכן קרובות ככל שנהיה, יש עוד מרחק אין סופי שעלינו לגמוע. הנשמה בעצם טבעה, ובייחוד בתוך כלאי הגוף והעולם הזה, נמצאת בגעגוע מתמיד וברצון להתרפק על ריבונו של עולם, ולשוב להיות בדבקות ואחדות גמורה עם צור מחצבתה.
אנו מסיימו את הבקשה במילים “והחזירנו בתשובה שלמה לפניך”. שאיפות גבוהות הן נפלאות, ומהוות נק’ מוצא להתהליך הראשוני של היציאה לדרך, אך אל לנו להיתקע שם. מתחננות אנו שהתשובה תהיה “שלמה”, שלא נרמה את עצמנו בהשארת חלקים ‘בחוץ’, ולא נשלה את עצמנו בהסתפקות ברצונות שאין להם ביטוי במציאות.
וא-ל עליון הרוצה בתשובה, פותח לנו שער בעת שאנו פותחות את הלב.