אנשים המתמחים בתאורה, יודעים להסביר כי הארת החדר, פינה, או פריט באור מסויים ובזווית מסויימת, יכולה לתת מראה חדש לגמרי לאותו דבר.
זהו סודו של חנוכה. את חנוכה אנו חוגגים בעיצומם של ימי המעשה, באמצע שגרת החורף. לכאורה, הכל אותו דבר, אלא שבהדלקת הנרות אנו פותחים בנפשנו את היכולת להסתכל על אותן מציאויות באור חדש. “וחנוכה הוא לשון התחדשות, כמו: מזמור שיר חנוכת הבית” (“קדושת לוי” בסופו, “על קריאת שם חנוכה”).
לאור הנרות, אנו מסוגלות להסתכל על בני הבית המקובצים סביבנו, להתייחס מחדש אחד לשני, ולראות דברים שאולי לא ראינו. בין היתר, בכך פותח חנוכה אפשרויות חינוכיות חדשות, ובעיקר התחדשות בעבודה החינוכית.
לאור נרות, אנו מסוגלות גם להסתכל על עצמנו באור חדש, ולהאמין ביכולת שלנו להתחדש ואף להתקדם.
מתוך האור הגדול שדולק בפנים, אנו אף מסוגלות להעיף מבט החוצה, מבעד לפתח. כך ניתן לראות את הכוכבים, כמו גם את הפינות החשוכות, שמחכות לקצת אור וחום.
באותו רגע, אנו מוזמנות גם לצאת החוצה, לדפוק על דלת השכנים, להאיר את ביתם, לחמם את לבבם, ולהתפלל שאור חדש על ציון יאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו.
מתוך ספרנו “כאור שבעת הימים”