בית חלומותיי
בזמן הזה, שעות ספורות לפני הדלקת נרות, אני נזכרת בימים ההם…
“בימים ה-ה-ם ב-ז-מ-ן ה-ז-ה…”.
הניגון המיוחד של אבי בעת סיום הברכות עדיין מהדהד באוזני. המשפחה מקובצת סביבו, כל אחד מאתנו – הילדים – מחזיק ‘שמש’ קטן בידו, וקשה לדעת מה נוצץ יותר, עינינו או הנרות הדולקים.
ריח הלביבות עולה מן המטבח, כולנו מתכרבלים יחד על הספה, שרים שירי חנוכה, ואוכלים סופגניות טריות, מעשי ידיה האוהבות, של אמא. אחר כך מגיעים משחקי הסביבון. המשפחה יושבת סביב לשולחן, ואנחנו הילדים רבים כרגיל…
בית הורי.
ממשיכה בעיסוקי היום-יומיים. הילדים תיכף יחזרו הביתה, עמוסים בחוויות, עטורים בקישוטים לחנוכה, וסיפורים על “הימים ההם…”.
מנסה לקלוט, בפעם המי יודע כמה, שעכשיו הבית הוא ‘שלי’ מן הכיוון ההפוך.
תוהה, איך יזכרו ילדי “בימים ההם” – העתידיים – את “הזמן הזה”.
איזה סוג בית יחרט בזיכרונם? מה תהיה משמעות המילים ‘בית הורי’ עבורם?
מהרהרת ב’עדויות’ של ניצולי שואה, שקולם נחנק דווקא בהזכרת ‘בית אבא’, ותוהה, איך בונים את הבית הזה?
***
אין זמן במעגל השנה שיש לו אוריינטציה “ביתית” יותר מאשר חנוכה. ולא רק במישור הסנטימנטאלי, אלא בהלכה: חובת ההדלקה – “נר איש וביתו”[1]; מקום ההדלקה – “בפתח הבית”[2]. מדוע מרכזי כל כך ה”בית” בהקשר לנס חנוכה?
“שהארת הנס בימים אלו מאיר בנפשות בני ישראל ובמקומותיהם. לאשר אותן הרשעים רצו לטמא נפשות בני ישראל וגם דירותיהם, ופרצו י”ג פרצות במקדש. ולכן, כשנעשה הישועה, נשאר הארה בנפש ובמקום, לכן המצווה על פתח הבית. ונתווסף שמירה מנרות חנוכה על הפתח, לבד המזוזה”[3].
חושבת על הרוחות היווניות, שעדיין מאיימות לכבות את האש של הבית. על הפתח, שכל כך צריך שמירה.
מתפללת בלבי – “שלא יכבה נרו לעולם ועד…”.
***
“אמר רבי יוסי: מימי לא קריתי לאשתי – אשתי וכו’ אלא: לאשתי – ביתי”[4]. קשר זה נלמד מלשונו של הקב”ה במעמד הר סיני “כה תאמר לבית יעקב – אלו הנשים”[5]. כנשים, מוטל עלינו בניינו של הבית היהודי. דרך הבית הפרטי אנו בונות גם את “בית יעקב” הכללי. הרבי מביאלה שליט”א מדייק בברכת אנשי בית-לחם לבעז “יתן ה’ את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל”[6], שלא מוזכר בפסוק שמה של רות, אלא כנוי כללי “האשה הבאה אל ביתך”, ומכאן: “שלכל בת ישראל כשרה יש את הכוח לבנות את בית ישראל, כרחל וכלאה”[7].
(מתוך ספרנו, “אור הלבנה”
[1] שבת כא, ב.
[2] טור או”ח סי’ תרעא.
[3] “שפת-אמת”, חנוכה תרלא, ליל א.
[4] שבת קיח, ב.
[5] שמות יט, ג וברש”י.
[6] רות ד, יא.
[7] “מבשר טוב – זכות נשים צדקניות” ח”א, עמ’ עח.