הגדלת ראש
ההכנות לפסח, כידוע, מחייבות אותנו להיכנס לכל החורים והסדקים, אך נדמה שעלינו להיזהר לא להיתקע שם בסופו של דבר. גם אם על מנת להגיע לקדושת החג יש להסכים להיות במקומות ה’צרים’ בבית ובנפש, התכלית היא – לצאת ממצרים…
אולי ניתן לומר שזו אחת ממטרותיה של ‘שבת הגדול’ – להגדיל ראש, להגביה את המבט ולהתבונן בגודלם של הרגעים הבאים עלינו לטובה.
מה באמת עתיד להתרחש בעוד כמה לילות? גילוי שכינה. לא פחות. אותו גילוי שכינה שהיה תמצית עניינה של גאולת ישראל בצאתם ממצרים, עומד להתרחש פעם נוספת, כמידי שנה, באותה העת. ואולם, לגילוי השכינה היה גם מימד של נוראות, שכן בעקבות חוסר האפשרות של המצרים לסובלו ולהכילו, מתו כל בכוריהם בדיוק באותו רגע של חצות הלילה (עפ”י “עלי שור”, ח”ב, פסח).
מה אם כן נוכל לעשות כדי לבנות כלים להכיל את אותו מאורע אדיר שעומד להתרחש? ההכנה הראשונית כבר נבנתה מתוך העמל של ביעור החמץ מרשותנו, ועתה עלינו לפנות את הנפש גם להכנות פנימיות.
הנה מספר רעיונות להכנות פנימיות-רוחניות (עפ”י “שיחות התחזקות”, פסח): * הגברת הכיסופים והצפייה לקדושת החג ומצוותיו. ניתן לעשות זאת גם בתפילה ובקשה מה’ שנזכה לקבל את כל ה’השפעות’ ולעשות לו נחת רוח. * התבוננות בפנימיות המצוות: ביעור החמץ שבלב, מצה כ’לחם האמונה’ וכד’. כנשים, יש לנו יכולת עצמית מדהימה להתבונן, ואולם לימוד, גם אם הוא קצר מאוד, יכול לפתוח בנו מחוזות חדשים ונרחבים. * משנה זהירות, ככל שמתקרב החג לא להקפיד ולא לכעוס (ודווקא משום כך מתרבים הנסיונות…). * הכרת הטוב להשי”ת על כל ה’השפעות’ שזכינו להן בפסח שעבר, שמכוחן המשכנו לגדול במשך השנה כולה.
מתוך ספרנו “כאור שבעת הימים”. לרכישת הספר לחצי כאן