את ברכת ‘רפאנו’ נראה שאין צורך להסביר יותר מדי. לצערנו, כולנו מכירות אנשים חולים, ומתפללים בכל לבנו לרפואתם. רפואת הנפש ורפואת הגוף נצרכים כל כך בחיינו. יחד עם זאת, נתבונן ברבדים נוספים של הברכה, ובכך נדייק את תפילתנו.
לשון הברכה, כמו כל הבקשות, מנוסחת בלשון רבים. אנשי כנסת הגדולה בתקנם את התפילה, רצו שנעמוד לפני ה’ כציבור – כאיש אחד ובלב אחד. אחד זקוק לפרנסה, והשני זקוק לרפואה, והשלישי לתשובה ולסליחה. בתפילה – כולם מתפללים על כולם. מעבר לזה, נראה כי הניסוח בלשון רבים מזמין גם כל אחד ואחת מאתנו למצוא את הנקודה בה הוא עצמו זקוק לכל אחד מהדברים המבוקשים. לדוגמא, אם מישהי תתבונן בצורך שלה לרפואת השיניים, ייתכן והיא תצליח גם להרגיש בעומק יותר את כאב חברתה שנאבקת על חייה.
בברכת הרפואה, כמו גם בבקשות נוספות, עוברים אנו ‘סדנא’ של אמונה וביטחון בה’. דווקא בתחום בו אנו זקוקים לבני אדם, לרופאים, חשוב מאוד לזכור שבאמת ה’ הוא הרופא חולי עמו ישראל. עלינו לעסוק ברפואה האנושית מצד ה’השתדלות’, ואולם מקור הרפואה יישאר לעולם – ריבונו של עולם.
כל מי שסבלה ממחלה כלשהי, ר”ל, ואפילו מי שיש לה כאב באיבר זה או אחר, יודעת עד כמה יש להודות לריבונו של עולם על הבריאות. ואכן, תכלית הייסורים והכאבים הם לעורר אותנו לחזק את הקשר לריבונו של עולם. על כן נראה, כי אנו מנמקות את בקשתנו לרפואה במילים “כי תהילתנו אתה”, לאמור: ריבונו של עולם, אין לנו צורך במכאובים אלו בשביל ליצור אתך קשר. תהילתנו אתה – נהללך ונשבחך גם כאשר יהיה לנו גוף בריא.