טוב לי בטבת
יש חודשים שרק הזכרת שמם מעלה זיק בעיניים וחיוך על הפנים, אך יש גם חודשים שקשה לנו ‘לעכל אותם’, והמחשבה עליהם מתרכזת בשאלה איך ‘לצלוח’ או ‘לשרוד’ אותם בשלום. חודש טבת, כמדומני, הוא דוגמא לכך. ואולם, הקב”ה חילק את הזמן השנתי לשתים עשרה יחידות, וממילא ישנה ייחודיות בכל אחת מהן, ואותה צריך לחשוף. הניגון של חודש טבת הוא עדין יותר, אך אם נאזין בסבלנות ובריכוז, נוכל בע”ה לשמעו.
על פניו, חודש טבת הוא אכן חודש חשוך ביותר. אצל חז”ל מצוי הביטוי “לילות טבת”, ולא בכדי. הלילות בחודש זה הם הארוכים ביותר בשנה, והעלטה ‘חוגגת’. נוסף על כך, קרו מאורעות קשים לעם ישראל בתקופה זו: מות אחרוני הנביאים (ט טבת), תרגום השבעים (ח טבת, בעקבותיו נאמר, שירדה חשכה לעולם לשלושה ימים), תחילת המצור על ירושלים (י טבת), ובימינו תקנה הרבנות הראשית ביום זה גם את “יום הקדיש הכללי” לזכר כל קדושי השואה הי”ד.
העבודה הפנימית, אם כן, של החודש, מכוונת אותנו לפיתוח יכולות ודרכים להתמודדות דווקא עם חושך ואפלה. לפעמים הללו מקיפים אותנו מסביב, אך לפעמים הם מתגלים דווקא בתוכנו, פנימה.
ואולם, אם נתבונן בחודש כולו נראה שציירנו כאן תמונה לא מדויקת. לא כל החודש חשוך, הרי בתחילתו ישנם יום או יומיים של אור – חנוכה! לכאורה, הימים הללו בטלים ברוב, אך לא כן הוא, שכן ראש החודש, היום שמקפל בתוכו את פוטנציאל החודש כולו – מואר!
הכלי הראשון שאנו מגלות, אם כן, להתמודדות עם החושך והקושי, הוא שהכל תלוי בנקודת המבט שלנו. אפשר להסתכל על אותה המציאות ביותר מדרך אחת, והבחירה תלויה בנו. אפשר לראות במילה ‘טבת’ ‘טביעה’ עמוקה בבוץ, ולחלופין ניתן לראות בה דווקא את ה’טוב’. הכל תלוי בשאלה איך אנו בוחרות לראות את המציאות. כמה מעניין, שעל פי הספרים הקדושים, האות בא’-ב’ איתה ברא הקב”ה את החודש היא האות ע’. הדבר אולי מרמז על כך, שהדרך להתמודד עם טבת החשוך היא עם ה’עין’, ואם תרצו – דווקא עין טובה…
בחודש הזה אנו מוזמנות לתרגל מבט חיובי: על עצמנו, על הסובבים אותנו, ועל המאורעות שקורים לנו. מבט חיובי יכול לכלול התמקדות בצד הטוב; הכנסת הדברים הקשים לפרופורציה בהקשר רחב יותר; התבוננות פנימית שחושפת משמעות ופוטנציאל חבויים, ועוד. במבט חיובי אנו יכולות ללמוד לתת פרשנויות חילופיות לאותה סיטואציה מסעירה; כותרת ומיקוד שונים לאותה תמונה, ואפילו ממד עומק להסתכלות הראשונית השטחית.
אם נחזור שוב למבנה של חודש טבת נלמד דבר נוסף. ישנם, כאמור, יום-יומיים של אור שנעלמים מהרה. גם בחיים אנו חוות לעתים קרובות חוויה ‘מוארת’ מסוימת, שמזרימה בנו כוח וחיות, אך זו ממהרת להסתלק ממש כשם שהופיעה. ברגע שנדע שישנה תבנית כזו במציאות, יקל עלינו להתמודד עם מציאת עצמנו ב’חושך’ רגע אחרי שהכל היה כל כך בהיר. הכלי המרכזי שאנו נזקקות לו הוא ההיזכרות באותם רגעי אור. לא לתת לעצמנו להעלים ולהשכיח את הבהירות בטענה – הנה, היא כבר נעלמה, אלא להיאחז בה ולתת לזיכרון להותיר בתוכנו רושם איתו נוכל ללכת לאורך זמן. אם נרצה לצלוח את חודש טבת הנוכחי בצורה טובה ומשמעותית, כדאי לנו דווקא עכשיו, כשעוד לא התרחקנו מדי מנרות החנוכה, להזכיר לעצמנו אלו חוויות פנימיות היו לנו בחנוכה. לשבת עם דף ועט, ולסכם רעיונות ששמענו, תובנות שהתבשלו בנו ורגשות שפיעמו בתוכנו באותם ימים מוארים. או אז נגלה כמה כוח יש בנו להתמודד עם כל חושך בעולם.
מתוך ספרנו “כי בא אורך”. לרכישה לחצו כאן