לצאת ממצרים – היום
“ויהי בעצם היום הזה הוציא ה’ את בני ישראל מארץ מצרים”.
שמות יב, נא
“בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים”.
פסחים פ”י מ”ט
“ולא רק לראות כאילו הוא יצא ממצרים, אלא שצריך שתהיה ממש יציאת מצרים בכל יום, לאמור, צריך באופן כלשהו לחזור בכל יום ולצאת ממצרים”.
ביאור תניא, הרב עדין אבן ישראל, פרק מז
לצאת ממצרים, זה לצאת מד’ אמות של עצמך, ולהתכלל באור-אין-סוף ברוך הוא.
לצאת ממצרים, זה לוותר על סיפוק רגעי בשביל הנצח.
לצאת ממצרים, זה לפרוץ את כל המיצרים הכולאים את נשמתך, ולגדול.
לצאת ממצרים, זה לחרוג מגבולות ה’אני’, ולפגוש אותך.
לצאת ממצרים, זה להתחתן.
לצאת ממצרים, זה להרחיב את גבולות הגיזרה של מה שאני יכולה ומסוגלת לעשות.
לצאת ממצרים, זה להעיז ולנסות, גם במה שנראה בלתי אפשרי.
לצאת ממצרים, זה לשנות דפוסי התנהגות ידועים מראש.
להגיע בזמן, על אף שאני מאחרת כרונית.
להתחיל לסדר פינה קטנה, בבית שתמיד מבולגן.
להתאפק, ולו לרגע, לפני ששוב אתפרץ.
לצאת ממצרים, זה להאמין שאפשר ולא יהיה עוד ‘שוב’ כזה.
לצאת ממצרים, זה גם לא לקבע אחרים בתדמיות ישנות.
לצאת ממצרים, זה לשבור את קירות הקרח שחוצצים.
לצאת ולחייך.
לצאת ולפרגן.
לצאת ולבקש סליחה.
לגעת.
לצאת ממצרים, זה לסדוק את השתיקה הרועמת, למול את ערלת השפתיים ואטימות הלב, ולדבר עם ה’ יתברך.
לצאת ממצרים, זה כל פעם מחדש. המרחב אליו יצאתי אתמול, הוא המצר ממנו אני צריכה לצאת, היום.