מחלף קיבוץ גלויות
מעגל ההתייחסויות שלנו כולל בדרך כלל את הקרובים אלינו ביותר. בני המשפחה הקרובה והרחוקה, שכנים, עמיתות לעבודה וכד’. ואולם, בעם ישראל ישנו דבר מופלא. יהודי מחובר בעומק נשמתו גם ליהודי אחר, שמעולם לא שמע עליו ולא נפגש אתו. אכן, עם ישראל הוא הוויה אורגאנית אחת, וכל אחד מבניו הוא כאיבר של גוף אחד. לכן, לא ניתן ח”ו לוותר על אף יהודי, ואנו מבקשות יום יום שה’ יקבץ את נדחי עמו ישראל.
ברכה זו עומדת במרכז ברכות העמידה, בין בקשות הפרט לבקשות הכלל. שני ההקשרים הללו משתקפים יפה גם בתוכנה של הברכה – איסוף היחידים יחד בקיבוץ הגלויות. אכן, הדאגה לתפוצות איננה עניינה רק של ה’סוכנות’. כאשר אנו מבקשים מדי יום על שיבת אחינו מהגולה, אנו דואגים לכך שאף בתוכנו, לא יהיו אחינו ‘נידחים’ מלבותנו.
נוסח הברכה מיוסד על הפסוק “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל, וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר, וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וגו'” (ישעיהו כ”ז, י”ג). מסביר הרבי הריי”ץ, כי ישנם שני סוגים של גלות. אשור היא בחינה של אושר מדומה המביא להרחקה מה’. הגולה ב’אשור’ נמצא בארצות הרווחה, בהם יש עושר ושפע, אך זהו שפע שמביא להתבוללות, ולהיטמעות בגויים ר”ל. מנגד, ישנן גלויות שהן בבחינה של מצרים – מיצרים וצרות. הגולים בארצות האלו נאנחים ונאנקים תחת שלטונות אכזריים וגזירות קשות. הבקשה לקיבוץ גלויות היא משתי סוגי הגלויות – הפיזית והרוחנית.
זכינו לחיות בדור בו קרה הפלא. שבנו מארבע קצוות תבל ‘הביתה’. ואולם, יש עוד הרבה על מה לבקש: שה’ יתקע בשופר גדול לחרותנו – שחרותנו תהיה החרות לעבוד את ה’ בשלימות, ולא נהיה רק עם חופשי בארצנו ככל הגויים; שלא נסתפק בחלק העם שכבר יושב בארצו, ונתחנן שכל אח ואחות בתפוצות שישובו הביתה; ושלא ידח ממנו נדח, ואף יהודי לא ילך לאיבוד בארצות הגויים, ברוך אתה ה’ מקבץ נדחי עמו ישראל.