הברכה השנייה בתפילת שמונה עשרה, “ברכת גבורות”, מוקדשת בעיקרה לשבחו של הקב”ה כ”מחיה מתים”. תחיית המתים היא בוודאי יסוד חשוב ביהדות, ואף נמנית כעיקר החותם את י”ג עיקרי האמונה שמנה הרמב”ם, אך מה הקשר בינה לבין התפילה?

תחיית המתים מגלמת את גבורתו של הקב”ה והיותו כל יכול. המוות הוא הסמל לחדלון האנושי ולקצה יכולתו של האדם, ואילו האפשרות של הקב”ה להחיות את המת הינה דוגמת שיא ליכולתו של הבורא.

אך תחיית המתים איננה רק יסוד “לעתיד לבוא”. בקטן, הרי זה קורה בכל בוקר מחדש, בהתעוררות מהשינה, שהיא אחד מששים ממיתה. כהמשך ל”מודה אני” ו”אלוקי נשמה”, אנו משבחות את הקב”ה גם בברכה זו על מתנת החיים החדשה שהוענקה לנו ביום הנוכחי. בהתייחסות ליום זה בחיים כמתנה, ולא כדבר המובן מאליו, מתחדדת אצלנו גם ההכרה בדבר גודל החובה לנצל אותה כראוי.

כיוון נוסף להבנת השבח הגלום בברכה זו, הוא בהתבוננות בכך שבכל כך הרבה תחומים בחיים אנו עלולים להגיע חלילה לתחושה של “מצב אבוד’. החיזוק באמונה בכך שה’ “מחיה מתים”, הוא התעצמות עם ההכרה ש”אצל השם יתברך הכל אפשר”, ובאמת “אין שום ייאוש בעולם כלל”. בכל מצב אליו אנו נקלעים, כמה שיהיה קשה ר”ל, יש תקווה לצמיחה מחודשת. אכן, בברכה זו אנו מזכירים כיצד נוסף על היות ה’ מחיה מתים, הוא גם “מוריד הגשם” (סמל לפרנסה בכלל), “סומך נופלים” (מבחינה פיזית ומבחינה רוחנית), “רופא חולים” (גם במצבים בהם הרופאים אומרים שאין עוד תקווה ח”ו), ו”מתיר אסורים” (מחבלי ההסתבכות, קשים ככל שיהיו).

ברגע בו אנו מתחזקות באמונה שהקב”ה יכול לעשות הכל, נקבל את הכוח לשטוח בפניו את בקשותינו, מורכבות ככל שיהיו. הקב”ה מחיה מתים, ואפילו ממצב בו ‘אין מוצא’, הוא יכול להוציא אותנו.

(נכתב בהשראת דברי הרבי מביאלה, ב”מאמר תחיית המתים”.)

נא להשאיר את השדה הזה ריק

חוברת מתנה לסוכות

* גלו את עוצמת הסוכה
* התבוננות פנימית בצל הסוכה
*כך תחגגו את השמחה האמיתית
* העומק הרוחני של שמחת תורה

מה כתובת הדוא״ל שלכם? *

בדקו את תיבת הדוא״ל שלכם, באיזור העדכונים או הספאם