סליחה, מחילה וכפרה
כמה חשוב לא לסחוב מטענים בלב. קריטי לפרק עומסים, ולדבר גלויות על מה שמכביד ומרחיק. כך בכל מערכות היחסים, וכך גם בקשר שלנו עם ה’. כל חטא מכתים את הנשמה, וכל עוון מכביד על הנפש. אין צורך לחכות ל’מכבסה הגדולה’ של יום הכיפורים, אפשר וצריך יום יום להתנקות ולהיטהר.
לשם כך נועדה הבקשה השלישית בין הבקשות בתפילת העמידה – בקשת הסליחה. אנו עומדות ישירות מול בוראנו, מתוודות ומבקשות סליחה על חטאינו. בכך אנו זוכות לקיים מצוות עשה באופן יום יומי – המצווה להתוודות. בכך, אנו גם זוכות להתהלך בחיים, זכות ונקיות יותר.
מדוע כה חשוב לציין בפה את בקשת הסליחה? ומדוע לא מספיקה הבקשה הכללית הקודמת – לחזור בתשובה?
פעמים רבות אנו מרגישות התעוררות פתאומית. הלב מתלקח ויש רצון עז וכן לשוב אל ה’. הרצון הזה הוא כמו סיבוב שעושה מי שהבין שהוא טעה בדרך, ופונה אל עבר הדרך הנכונה. זו ההתחלה והיא מהותית, אך לא מספיקה. מעתה, על האדם לקחת צעד ועוד צעד בדרך הנכונה, על מנת להגיע לייעדו.
באופן דומה, אחרי תנועת הנפש הכללית של התשובה, יש צורך לרדת לפרטים. הפרטים מתבטאים בהבנה שטעינו ושגינו. אנו מזכירות בפירוש את העובדה הזו, במלא הפה, ומוכנות להכיר בעובדות כפשוטם. הוידוי משמש כהצבת מראה ברורה כנגדנו, מבלי לשקוע בהטעיה וברמייה עצמית.
מאחר שהודינו על שגיאותינו, בין בשוגג (חטאים) ובין במזיד (פשעים), מבקשות אנו גם יותר מכך – שה’ יסלח וימחל. שהוא יבטל את העונשים שמגיעים לנו, ואף ינקה אותנו מהפגמים ויאפשר לנו להשתקם.
בקשת הסליחה איננה מובנת מאליה, והיא לא מצויה בצורה כה פשוטה באף מערכת חוקים אחרת. החוטא ירצה את עונשו, והמועל יישא בתוצאות של עוונו. אך אלוקינו חנון. במתנת חנם שאין לה אח ורע, הוא מוכן למחוק את הכל, לטהרנו מקליפותינו ומטומאותינו, ולאפשר לנו להתחיל מחדש, יום יום.
(נכתב בהשראת דברי הגרי”ד בולוביצ’יק, “על התשובה”, כוחו של הוידוי)