(ג”פ) יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה:
(ג”פ) יְיָ צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ:
(ג”פ) יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:
חשבתן פעם על הביטוי, ‘פעם שלישית גלידה’? מה כ”כ מרגש בפעם השלישית? חז”ל מלמדים אותנו כי “בתלת זימני הוי חזקה” (בבא מציעה, ק”ו ע”ב). כלומר, כל דבר שנעשה שלוש פעמים ברצף, מקבל תוקף של קביעות. לכן לדוגמא עם נוהגים בהנהגה טובה שאיננה מעיקר הדין, טוב לומר “בלי נדר”, כדי שהדבר לא יהפןך עבורנו לכזה שהוא בגדר חובה אישית, כעין נדר. (זה לא מסביר למה דווקא גלידה, אבל כן מה מקור ההתרגשות, בראיית מישהי בפעם השלישית).
בפסוקים שאנו אומרים בשלב הזה של התפילה, ישנה תופעה מיוחדת, שחוזר על עצמה גם במקומות נוספים בסידור. יש כאן שלושה פסוקים, שנאמרים כל אחד מהם – שלושה פעמים ברצף. יוצא שיש לנו חזקה על החזקה. חזק. הדבר היפה הוא, שבעצם יש כאן ביטוי צורני, גם לתוכן שמשדר את אותו חוזק. הביטויים “ה’ צבא-ות עמנו”, “משגב לנו אלקי יעקב” ו”סלה” כלומר לנצח, וכן “ה’ צבאות אשרי אדם בוטח בך”, וגם הוודאות כי “המלך יעננו ביום קוראנו”, כולם מבטאים בטחון עצום בה’ יתברך. הבטחון הזה הוא מכור של כח עבורנו, כמבצר רוחני חזק.
מה ההבדל בין אמונה ובטחון? הרבי מליובאוויטש מבאר[1] כי האמונה היא הידיעה כי כל מה שקורה הוא מה’, וממילא הוא גם לטובה. גם אם איני רואה כעת איך, ודווקא בעתות הצרה “ואמונתך בלילות”. הבטחון, לעומת זאת היא קומה נוספת שנדרשת מאתנו. זו הוודאות, מתוקף הפנמתנו עד כמה הקב”ה כל יכול, והוא טוב שרוצה להיטיב, שנזכה לראות במוחש את הטוב הזה, באופן נראה ונגלה. זהו הבטחון שיהיה טוב, שאתחתן, שאלד, שאתרפא.
האמונה והבטחון, הם שתי קומות, ואי אפשר לזו בלא זו. הא‘ היא האמונה, זהו הרשת התודעתית שחייבת להיות פרושה כבסיס של חיינו, והקשר שלנו עם רבונו של עולם. אך יש גם ב’ אחרי הא’, ב‘ של בטחון. זו הקומה השניה, והחידוש העיקרי של דורנו, בהתקרבותינו יותר ויותר לגאולה אמיתית השלימה. שיהיה טוב. טוב ממשי. כן, זה הזמן להתחזק בבטחון, שכל תפילותנו מתקבלות וימים טובים באים עלינו.
מתוך ספרנו “אליך נפשי אשא”. לרכישה לחצו כאן
[1] ראו בהרחבה “שערי אמונה ובטחון” שמאגד את שלל אימרותיו של הרבי בנושא.