הגדלת ראש
ההכנות לפסח, כידוע, מחייבות אותנו להיכנס לכל החורים והסדקים, אך נדמה שעלינו להיזהר לא להיתקע שם בסופו של דבר. גם אם על מנת להגיע לקדושת החג יש להסכים להיות במקומות
ההכנות לפסח, כידוע, מחייבות אותנו להיכנס לכל החורים והסדקים, אך נדמה שעלינו להיזהר לא להיתקע שם בסופו של דבר. גם אם על מנת להגיע לקדושת החג יש להסכים להיות במקומות
למה קרבן פסח זה בדיוק מה שאנחנו צריכות עכשיו? ומה הקשר בינו למלכות, רעננות והיכולת להתחתן? חדש, חדש ונתחדש בשיעור שלפניכן.
בליל הסדר אנו לא רק מדברים על האמונה, ומתחזקים בכך שאנו בני מלכים דרך ההסבה ופרטי הסדר. אחת המצוות מן התורה בלילה זה היא: אכילת מצה, המכונה בזוהר הקדוש "מיכלא
כשמגיע חודש ניסן, נדמה לי שישנה התחלקות לשתי סוגי אסוציאציות שונות. יש כאלה שחושבות – ניסן? וואי, כמה עבודה יש בבית… ויש כאלה שהמילה ניסן מעלה אצלן דווקא תמונות של
"ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים". שמות יב, נא "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". פסחים פ"י מ"ט "ולא
תפילת שחרית, מדומה בפי המקובלים, לעלייה בסולם. משלב לשבלב, עולים לעולם גבוה יותר. ברכות השחר והקרבנות, מביאות אותנו לעולם העשייה. פסוקי דזמרה, מעלות אותנו לעולם היצירה. ברכות קריאת שמע וקריאת שמע ופרשיותיה, מרוממות אותנו לעולם הבריאה. ובשיא (ממנו, אגב, יש גם סולם כדי לרדת בבטחה), נכנסים אנו עם תפילת העמידה, לעולם האצילות. מילות התפילה של תפילת העמידה (תפילת שמונה עשרה) שגורות מן הסתם על פינו. אלא שזו בדיוק הבעיה. התפילה איננה רק חובת הפה, ובמהותה היא "עבודה שבלב". כיצד נפתח את הלב בעמידתנו מול בוראנו? לשם כך נראה כי עלינו להתבונן היטב במילים הנאמרות. בשלב ראשון יש לנסות להבין את פשרן הפשוט של התיבות, ולאחר מכן לראות כיצד הן מהדהדות בתוכנו, ונותנות ביטוי לנימי הנפש הדקים ביותר. המילים שסידרו לנו אנשי כנסת הגדולה ב"'סידור התפילה", מועדו לתת לנו אפשרות ביטוי לנשמה.