יש חודשים שרק הזכרת שמם מעלה זיק בעיניים וחיוך על הפנים, אך יש גם חודשים שקשה לנו ‘לעכל אותם’, והמחשבה עליהם מתרכזת בשאלה איך ‘לצלוח’ או ‘לשרוד’ אותם בשלום. חודש

(ג”פ) יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה:  (ג”פ) יְיָ צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ:  (ג”פ) יְיָ הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ: חשבתן פעם על הביטוי, ‘פעם שלישית גלידה’? מה כ”כ מרגש

הוא אורב לנו בכל רגע ובכל מקום, מאיים להשתלט עלינו ולקחת אותנו בשביו – דקה לפני הדלקת נרות, ובמנוחת הצהרים בשבת. בעת קטטה בחדר הילדים, ותוך כדי פטפוטי תלמידים. הכעס(ססססססס….

ביסודם של שני הימים שנזדמנו לפונדק אחד, צום העשירי בטבת ויום הקדיש הכללי, דומה כי ישנו ציווי משותף: לא לשכוח. לכל אחד מאתנו יש זיכרון אישי, אך יש גם מושג

קולות בכיו של יוסף הצדיק מהדהדים לאורך הפרשה. אחד השיאים של בכי זה הוא, כאשר מתעורר כנגדו גם קול אחיו: “ויפול על צוארי בנימין וגו’ ויבך, ובנימין בכה על צואריו”